תביעה בגין הפרת זכויות מוסריות בכתבת תחקיר, ששודרה בתכנית "כלבוטק". ההפרה הנטענת מתבטאת בכך שהנתבעים עשו שימוש חוזר בכתבה של התובע, מבלי שציינו את שמו ואף הכניסו בה שינויים.
הנתבעים מכחישים את זכויותיו של התובע בכתבה המקורית וטוענים כי מדובר בכתבה חדשה, וכי מעשיהם חוסים תחת ההגנות הקיימות בדין ובפסיקה.
טענות התובע:
התובע, מר דני לבנשטיין, הוא כתב ושדר טלוויזיה ותיק, שעבד ככתב בתכנית כלבוטק בין השנים 1979 - 1994, כאשר שודרה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. במקביל ובנוסף שימש התובע ככתב ושדר ספורט - תפקיד בו הוא משמש עד היום בערוץ הראשון.
הנתבע 1, מר רפי גינת, הינו מפיק ומגיש התכנית כלבוטק, המשודרת כיום בערוץ השני של הטלוויזיה הישראלית.
הנתבעת 2, רפי גינת הפקות בע"מ, הינה חברת הפקות, המפיקה את תכנית כלבוטק כיום.
הנתבעת 3, רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ, הינה אחת מזכייניות הערוץ השני, המשדרת את תכנית כלבוטק, ושידרה אף את התכנית נושא התביעה.
במסגרת עבודתו בתכנית כלבוטק, הכין התובע כתבה תיעודית, שנושאה היה אופן הכנת שימורי כרוב חמוץ במפעלי "פרימן" ברמת-גן. הכתבה שודרה לראשונה בתכנית כלבוטק בערוץ הראשון, בתאריך 30.3.1982 (להלן "הכתבה המקורית").
הנתבע 1 היה באותה העת מפיק התכנית ואחראי על מתן הקרדיטים (סעיף 6 לתצהיר התובע).
הכתבה חשפה, באמצעות מצלמה נסתרת, כי הכנת שימורי הכרוב החמוץ במפעלי חברת "פרימן" נעשית באמצעות דריכה על הכרוב בתוך חביות, על ידי פועלים נעולי מגפיים, אשר מתהלכים עם אותם מגפיים על רצפת המפעל המזוהמת (צילום התכנית המקורית והתמליל שנלווה אליה, צורפו כנספחים ג' ד' לתצהירו של התובע).
בתצהירו טוען התובע, כי מדובר בכתבה בולטת וסנסציונית בפן העיתונאי שלה, וכי בעת ששודרה בערוץ הראשון זכה ל"קרדיט" על הכתבה, כמקובל ובהתאם לחוק, הן בפתיח לכתבה והן בסיומה, מפיו של דניאל פאר, שהיה אז מנחה התכנית.
התובע העיד, כי הכתבה הוכנה בעקבות מידע טלפוני, שהתקבל במערכת התכנית מתושב רמת גן, שהתגורר מול מפעל פרימן. חלקים ממנה צולמו ממרפסת דירתו של אותו אדם, באמצעות הצלם מר רוני ליפץ, שנשלח יחד עם התובע לצורך הכנת הכתבה.
בתצהירו מתאר התובע בפרוטרוט את אופן הכנת הכתבה, את פס הקול שנלווה אליה, אשר כלל את השירים "ראש כרוב" ו-"המגפיים של ברוך", בנוסף לאפקט קצבי שליווה את דריכת הכרוב על ידי הפועלים ונתן לכתבה מימד דרמטי ומשעשע (סעיף 15 לתצהיר). הכתבה כולה לוותה בקריינות, שנעשתה בקולו של התובע, על סמך טקסט שנכתב על ידו (סעיף 13 לתצהיר).
עד תביעה נוסף - הצלם מר ליפץ, ידידו של התובע - מסר בעדותו כי נשלח על ידי מר רפי גינת לצלם את מפעל הכרוב ממרפסת הדירה הצופה על המפעל. לדבריו, התבקש על ידי התובע לצלם גם את שערי המפעל וכן קופסת שימורים וראש כרוב (עמ' 5, שורה 10).
כאשר נשאל מר ליפץ מהן ההנחיות שקיבל מהתובע השיב:
"
יש כתבים שנותנים לך לצלם לפי ראות עיניך... במקרה של לבנשטיין הוא לא מתנהג כך, אלא הוא אומר לי מה לצלם, שמא אשכח ולא אראה את זה. לכן, כל הדברים שמופיעים בצילומים, אני לא יכול לומר, מה היה החלק שלי ומה שלו, אבל בגדול, הוא הנחה אותי מה לצלם" (עמ' 6, שורה 9).
התובע טוען, כי הכתבה נשאה אופי ייחודי, שהיה מזוהה עמו ועם אישיותו וזכתה בשעתו להד תקשורתי עצום (סעיפים 18 ו-19 לתצהיר).
באשר לעובדות, כפי שתוארו על ידי התובע בתצהירו, אין מחלוקת בין הצדדים למעט הטענה, כי מדובר בעבודת צוות משותפת, שהנתבע 1 נטל בה חלק משמעותי יותר מהמתואר על ידי התובע, אשר עליו אעמוד בהמשך.
מעשה ההפרה: